לאן באמת הולך הזמן כשכותבים ביד

לכתוב ביד לא מבזבז זמן. זה אפילו טוב שזה איטי: לפני שהעט נוגע בדף צריך להחליט מה שווה לכתוב, וזה בעצם רוב הלמידה.

הזמן הולך על כל מה שמסביב. לחפש את הסיכום מלפני שלושה שבועות. לסחוב ארבע מחברות כי לא בטוח איזו צריך היום. לגלות שנגמרו הדפים בדיוק באמצע פרק. להעתיק את אותה מערכת שעות בפעם הרביעית השנה.

מחברת באייפד לא תגרום לכם לכתוב מהר יותר. היא פשוט מורידה את כל הרעש הזה. אז הנה איפה זה באמת עוזר, ואיפה לא.

לחפש עמוד

במחברת רגילה, למצוא סיכום מאוקטובר זה לדפדף עד שמזהים את כתב היד. במחברת דיגיטלית יש בהתחלה אינדקס: שורה לכל שיעור. כשהשיעור מתחיל כותבים בשורה הבאה תאריך ונושא, וזהו. השורה היא קישור. לפני המבחן לוחצים עליה ומגיעים ישר לעמוד.

וגם בלי אינדקס, Goodnotes ו-Notability מזהות כתב יד. כותבים בחיפוש מילה שרשמתם באוקטובר ומגיעים אליה. לא צריך לזכור באיזה עמוד היא הייתה.

שני הרגלים קטנים, וזה עובד: ממלאים את השורה באינדקס כשהשיעור מתחיל, לא בסוף הסמסטר. וכותבים נושא, לא “הרצאה 7”. לפני המבחן תחפשו “אינטגרציה בחלקים”, לא מספר.

איזו מחברת לוקחים היום

עם מחברות נייר יש החלטה כל בוקר: או מחברת נפרדת לכל מקצוע ותיק כבד, או מחברת אחת לכל המקצועות ובלגן. מחברת דיגיטלית היא קובץ. משכפלים אותו באפליקציה, עותק לכל מקצוע, וכל עותק מקבל אינדקס וכריכה משלו. התיק קל, ובבוקר כבר לא צריך לחשוב מה לקחת.

נגמרו הדפים

הדף האחרון תמיד נגמר באמצע פרק. או שקונים מחברת עבה ומסתובבים שנה שלמה עם דפים ריקים. במחברת דיגיטלית מוסיפים דף איפה שרוצים. 105 עמודים זה נקודת התחלה, לא תקרה.

עם יומנים זה אותו סיפור. יומן שבועי ללא תאריכים לא מדפיס שנה, אז אפשר להתחיל ביוני משבוע 27, ובספטמבר פותחים את אותו קובץ מחדש במקום לקנות חדש. החיסכון הוא לא רק הקנייה. זה שאף פעם לא מתחילים מאפס.

להעתיק מה שכבר כתבתם

מערכת שעות, רשימת קורסים, הסידור השבועי שנוח לכם: על נייר מציירים מחדש. באייפד מסמנים עם הלאסו, מזיזים או משכפלים. מערכת שעות שציירתם פעם אחת בספטמבר נכנסת לכל שבוע בכמה שניות. התבנית כבר מביאה את המבנה, אתם רק ממלאים.

לתקן ולהזיז

על נייר, עמוד מבולגן מקבל קו, חץ, עוד חץ, ובסוף מעתיקים אותו מחדש שיהיה נקי. באייפד יש ביטול, מחק, וגרירה של פסקה למקום הנכון. הזמן שנחסך הוא ההעתקה מחדש שכבר לא צריך.

לשתף ולא לאבד

פספסתם שיעור? חבר מייצא לכם את הדפים ל-PDF תוך דקה, בלי לצלם מחברת מתחת למנורה. והאפליקציות מגבות לענן, אז תיק שנשכח באוטובוס הוא רק תיק שנשכח, לא סמסטר שהלך.

איפה זה לא חוסך זמן

בואו נהיה כנים, כי השבוע הראשון קצת מעצבן.

השבוע הראשון לוקח זמן. לייבא את הקובץ, להבין שהקישורים עובדים רק כשהעט לא פעיל (לוחצים באצבע או עוברים למצב קריאה), למצוא את הגדרות העט שנוחות לכם. תשאירו לזה ערב.
סוללה. אייפד בלי סוללה זה מחברת בלי דפים. לנייר זה לא קורה.
הסחות דעת. המחברת נמצאת לחיצה אחת מכל שאר הדברים במכשיר. נייר אף פעם לא שלח התראה.
שרטוטים. משוואות ותרשימים לוקחים בדיוק אותו זמן כמו על דף. העט לא חושב במקומכם.

בקיצור, הרווח הוא בחיפוש ובשימוש חוזר, לא בכתיבה עצמה. אם אתם בעיקר כותבים וכמעט לא חוזרים אחורה, תישארו עם נייר. אם לפני כל מבחן אתם חוזרים לסיכומים, האינדקס לבד שווה את המעבר.

מסדרים פעם אחת

זה ערב אחד, פעם בשנה.

מורידים את המחברת ופותחים אותה באפליקציה. מייבאים כמסמך, לא כנייר, אחרת הקישורים באינדקס לא יעבדו. נותנים לקובץ את שם המקצוע, משכפלים אותו לכל מקצוע ומשנים שם לכל עותק. כותבים את המקצוע על הכריכה. אם יש תיקיות באפליקציה, תיקייה לכל סמסטר וזהו.

מכאן והלאה נשארת רק השגרה שלמטה, והיא לוקחת שניות.

שגרה קטנה שעושה את ההבדל

לפני השיעור. פותחים את המחברת של המקצוע, לוחצים על האינדקס, כותבים תאריך ונושא בשורה הפנויה הבאה.
בשיעור. כותבים. כשהמרצה אומר “זה חשוב למבחן”, שמים מילת מפתח בעמודת הרמזים.
אחרי, באותו יום, שתי דקות. ממלאים את שורת הסיכום בתחתית העמוד.
לפני המבחן. אינדקס, נושא, שורת סיכום. קוראים קודם את הסיכומים, ופותחים את העמוד המלא רק איפה שהסיכום לא מספיק.

זו כל השיטה. המחברת מוצאת, אתם חושבים.

ומה עושים עם מחברות הנייר הישנות

שומרים. אף אחד לא אמר שנייר לא טוב, רק שקשה לחפש בו. אם מחברת משנה שעברה עדיין חשובה, מצלמים את האינדקס ואת עמודי הסיכום שלה לתוך האפליקציה, ליד הסיכומים של השנה. תופתעו כמה מעט תפתחו את השאר.

בסוף זה לא קשור למכשיר. זה קשור לדקות שהלכו על חיפוש, סחיבה וציור מחדש, ולהוציא אותן על הדבר היחיד ששווה את הזמן: להחליט מה חשוב לפני שהעט נוגע בדף.